ה"רדאר" (רגישות, עין צילומית, ראייה שונה) שלפעמים מעירים עליו, שקולט ומאיר "פינות חשוכות" חבויות מהעין, לפעמים גם שלי בפעמים אחרות, הוא אולי גם דבר נרכש ונלמד....
נראה שלמקרה שקרה הזה יש תפקיד חשוב בפיתוחו של "רדאר" כזה....
לפני הרבה שנים באחד מהטיולים בדרום אפריקה, ביוהנסבורג (שזה לא בדיוק "אפריקה" אלא משהו אחר) התנפלו עלי שלושה מתושבי המקום עם סכינים ל"שוד מזדמן קל"......
הייתי אז אחרי 22 שעות טיסה רצופות והראש שלי האמת, לא בדיוק היה במקום, ומרוב שהיה בעננים, לא "זיהיתי" את הסכנה, גם כשעמדה ממש מולי.
לו הייתי במצב רגיל מאמינה שלא הייתי נקלעת לזה בצורה כזו, ומזהה משהו עוד לפני שהם היו מולי אוחזים בידי עם סכינים בידיהם וכד'.
האמת, שכמו בפתגם הידוע "שומר פתאים השם" יצאתי מזה בנס, ולא בגלל שנהגתי בחוכמה, אלא יותר כמו בפתגם...
המקרה די טלטל אותי, יותר מכל אכלתי לעצמי את הלב איך לא זיהיתי זאת, ולכן נקלעתי לזה, ובאיזו טיפשות הגבתי. מזל שיצאתי בנס.
עשיתי חושבים והחלטתי ש"אני צריכה ללמוד להגן על עצמי", והלכתי לשיעור אייקידו . הבנתי מהר מאד ש"תפארתי לא תהיה על הדרך הזו", ואם אינני רוצה להשאיר באחד השיעורים יד או רגל או גב שבור, עלי לברוח משם מהר, ועשיתי זאת.
טוב, צריך לשנות טקטיקה, אולי דרך חשיבה והסתכלות, אולי ללמוד להגן על עצמי בצורה שונה.
וכאן במבט לאחור, אני חושבת שהיה שינוי בצורת החשיבה שלי.
לראשונה התחלתי לחשוב שאולי לפעמים הדרך לא במישור הפיסי, בהפעלת כח, בלימוד תורת הגנה עצמית שבמקרה שלי, לצערי אולי פחות מתאים – אלא יותר במודעות, במניעה, בללמוד לא להיכנס למצבים שקשה לצאת מהם...כלומר: ללמוד לזהות את הסכנה עוד לפני שהיא חובטת באפך.
אבי האהוב ז"ל תמיד אמר לי : אין לפחד משום דבר בחיים, רק להיזהר, להיות מודע. אז לא הבנתי אותו, אחרי מקרה זה הבנתי גם הבנתי.
והנה אתמול בדיוק אני חוזרת מטיול זואי לולי, ומרחוק אני רואה אשה מבוגרת מלטפת כלב (פאג גזעי) שאותו אוחז בחגורה ילד, שלדעתי צעיר מדי מכדי לטייל אותו לבדו ברחוב, ועוד במזג אויר כזה כשיש כבר חושך למעשה.
הילד הנחמד התמים הזה המתין בסבלנות, רצה להמשיך לטייל עם הכלב אך האשה לא הפסיקה ללטף את הכלב. משהו באינטנסיביות שבה היא ליטפה אותו היה נראה לי קצת מוזר.
גם זיהיתי בילד הזה אולי קצת את עצמי, הוא - עדיין אינו יודע לא להיקלע למצבים שאולי לא יוכל לצאת מהם.
הרי רבים מאתנו עוצרים ללטף לפעמים כלבים מטיילים עם בעליהם, אני למשל נוהגת לחפש "בעיניים" את אישורו של בעל הכלב, אינני מעכבת אותו, ובכל מקרה לא כל כך הרבה זמן, ולא מלטפת בצורה כזו....לא יודעת, משהו הפריע לי שם.
התחלתי ללכת לכיוון, ובלי בושה לחשתי משהו באוזנו של הילד, שיזהר, שלא יתן לכל אחד ללטף את הכלב ככה, כי זה כלב יקר ועלולים לגנוב לו אותו. הילד הבין, אך היה תקוע במצב הזה עם האשה שלא הפסיקה ללטף, ולא היה נעים לו.
המשכתי בדרכי, אך לא עזבתי את המקום, עשיתי רונדלות מסביב כשאני נותנת לאישה לראות היטב שאני רואה אותה, ולא עוזבת את השטח.
היא חייכה יותר ממבוכה אולי ושאלה בעברית עילגת אם אני אמא שלו, לא עניתי.
הילד ניצל את ההפוגה במתקפת הליטוף והמשיך בטיול עם הכלב, לפני שיתחיל גשם שוב.
זה מה שרציתי, המשכתי.
זו לא פעם ראשונה שאני רואה את הילד הזה מטייל כך לבדו עם הכלב, אך תמיד באור יום, כשיש הרבה אנשים באזור. הפעם הזו זה היה כמעט חושך ולא היו אנשים, פשוט ריק.
ואני שואלת את עצמי מה חושבים לעצמם ההורים הללו? הוא צעיר מדי לטייל בכלל בעקרון עם כלב, במיוחד מסוג כזה, ועוד בחושך, לבדו.
האם הדריכו אותו מה עושים במקרים שונים? האם הוא מודע לסכנות - האם יודע להיזהר? לכל אחד שניגש ללטף את הכלב הוא מאפשר כך בנימוס לעשות ככל העולה על רוחו?
מנסה להבין, אבל לא נראה שההורים הדריכו אותו מספיק, או בכלל צריכים לתת לילד צעיר לרדת לטייל עם כלב לבדו, במזג אויר כזה, כשכבר בין ערביים.
קל מאד להיכנס למצבים שילד צעיר לא יכול להתמודד אתם היטב, או לצאת מהם, וזה עלול לגרום לילד צער רב באם יקרה משהו, וכמובן גם לכלב.
פעם הבאה שאראה את הילד אולי כדאי שאשאל אותו איפה הוא גר ומי ההורים שלו - או : שאי אפשר לחנך את כולם ולא כדאי להתערב בכלל ? - ?
יש דברים שאתה לא בטוח איפה הגבול :
בין לעשות משהו כדי חלילה לא להצטער אחכ שלא עשית משהו,
או לא להתערב בדברים שלא בתחום אחריותך.
מודעות ניסיון אלה הרי דברים שצריכים להיות אולי נרכשים עצמאית לפעמים.
עלה בבלוג שלי כאן
התחברות אל בע"ח במקום לשלוט בהם מרוממת אותנו לכוכבים (ברברה קלו הנד) http://cafe.themarker.com/user/114149/ bonbonyetta@walla.co.il
